<h1>מרדכי סימנים קמ"א—קמ"ה</h1>
<h2>דף מב:</h2>
אכסא קמא ואכסא דברכתא ואפילו אם בירך על יין שלפני המזון כיון דבירך בהמ"ז הוי הפסק וצריך לברך בורא פרי הגפן מכאן יש להוכיח שאין צריך לברך על היין שבתוך המזון ברכה לאחריו דאם כן מאי אשמועינן הכא דבירך אכסא דברכתא הלא בלא ברכת המזון הפסיק כשבירך לאחריו אבל על היין של ברכת המזון צריך לברך אחריו ברכה אחת מעין שלש לאפוקי מה"ג שפירש דאין צריך לברך: איתסר לכו למישתי פירוש עד שיברך ברכת המזון ור"ח פי' עד שיברך בורא פרי הגפן: משום דזה לשרות יין שבתוך המזון הוא לשרות אכילה שבמעיו ולא אתי לשרות ומפיק לשתות דחשיב אבל בירך על יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות וכ"ש דפטר יין שבתוך המזון דאתי לשתות ומפיק לשרות. ואותן בני אדם שמבדילין על השולחן פי' רבינו יוסף דא"צ לחזור ולברך בורא פרי הגפן בתוך הסעודה וכ"ש דביין קידוש יצא דחשיב כמו בתוך הסעודה [וי"ל] משום דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל הבדלה שפיר שייכא שלא במקום סעודה ומיהו נראה כיון דנטל ידיו ודעתו לשתות פטור אפילו בהבדלה ומיהו יש שמחמירין להבדיל קודם נטילת ידים לאפוקי נפשין מפלוגתא דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה אחת מעין שלש ואינו פוטר יין שבתוך המזון: כל אחד מברך לעצמו דאין קבע סעודה בלא הסיבה וה"מ לדידהו שהיו רגילין בהסיבה אבל לדידן ישיבה שלנו קביעות לנו כהסיבה להם: ניכול נהמא בדוכתא פלן כו' דכיון דקבעו להם מקום מתחלה בדיבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהם במקום אחד יחד אינו קביעות והני מילי לדידהו אבל לדידן ישיבה קביעה אבל אם בני אדם מהלכין בדרך ולא ישבו כל א' מברך לעצמו.
